ה"פ 29213-10-12

תקציר

פסק הדין דן בפיצויים המגיעים למבקשים שאדמתם הופקעה על ידי מינהל מקרקעי ישראל. תחילה מתווה השופט את העקרונות הכלליים לעניין ההפקעה והפיצויים המגיעים לבעלי הקרקע המופקעת. לדברי השופט, בית המשפט העליון קבע כי הבעלים זכאים לסכום הפיצוי הגבוה יותר הקיים במסלולים שונים: פיצוי קרן (לפי סעיף 12 לפקודת הקרקעות) או פיצוי פירות (לפי סעיף 13 לפקודה), אך לא שניהם. פיצוי הפרי משקף את השימוש בקרקע המופקעת ומחושב כאחוז מסוים מערך הקרקע מדי שנה. השופט מעדיף את חוות דעתו של שמאי מינהל מקרקעי ישראל, מר רוגובין, שהשתמש בעסקאות השוואה לקביעת שווי הקרקע, על פני השמאי שמינה המבקשים, מר פחים, משום שחוות דעתו של מר רוגובין משכנעת ומנומקת יותר, ובחירתו של מר פחים בעסקאות השוואה אינה ראויה. לפיכך מחליטה השופטת כי המבקשים זכאים לפיצוי בהתאם לחישובים שבנספח ג' לחוות דעתו של מר רוגובין, עם מספר תיקונים. השופט קובע כי סך הפיצויים המגיעים למבקשים עומד על 187,753 שקל. בנוסף, זכאים המבקשים לקבל פיצוי בגין הוצאות נלוות, כגון שכר טרחת שמאי ושכר טרחת עורך דין, שייקבע על ידי הרשם. לבסוף, דנה השופטת בטענת המבקשים כי מינהל מקרקעי ישראל הפר את חובתו החקוקה בכך שלא שילם להם את הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת במועד. השופט מצדד במשיב ומציין כי השיהוי של המבקשים בתביעת הפיצויים תרם לעיכוב בתשלום וכי המבקשים לא הביאו ראיות לנזק שנגרם כתוצאה מהשיהוי. לפיכך, המבקשים אינם זכאים לפיצוי נוסף בגין הפרה זו. המשיב מצווה לשלם למבקשים את מלוא הפיצויים בתוך 30 יום; אחרת, יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כקבוע בחוק.