ה"פ 220/07

תקציר

פסק הדין סובב סביב תיק הפקעת מקרקעין. בית המשפט מינה מומחה מוסכם, מר יהודה דיין, להעריך את שווי הקרקע המופקעת בחלקה 2 נכון ליום 17.6.1954 – המועד הקובע – לבקשת הצדדים. מר דיין אימץ את שיטת ההשוואה לקביעת שווי הקרקע והתייחס לעסקאות דומות בקרבת מקום. התובעים טענו כי הסתמכותו של המומחה על מקרה קודם, ראשיד, אינה ראויה שכן הנסיבות שונות. עם זאת, בית המשפט מצא כי בחירתו של המומחה בשיטת ההשוואה הייתה מקצועית וראויה, והסתמכותו על פרשת רשיד הייתה מוצדקת בשל הדמיון בין שני המקרים. בית המשפט דחה גם את טענת התובעים כי יש לדחות את חוות הדעת של המומחה משום שאינה מבוססת על עסקאות דומות, שכן היא מתייחסת לאזור אחר. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת התובעים לפיצוי נוסף בגין עיכוב בתשלום, שכן הם לא דרשו את הסכום שאינו שנוי במחלוקת. בסופו של דבר החליט בית המשפט כי יש לפצות את התובעים על פי השווי שקבע המומחה, מר דיין, וכל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.