ע"פ 303/02

תקציר

במקרה זה, המערער, שהוגש נגדו כתב אישום פלילי אך זוכה בסופו של דבר לאחר שהתביעה חזרה בה מכתב האישום, עתר למדינה לכיסוי הוצאות ההגנה שלו ולפצותו בגין מעצרו לפי סעיף 80 לחוק העונשין. בית המשפט העליון בחן מקרה זה לאור המסגרת החוקית, המחייבת נאשם להתגבר על שלוש משוכות כדי להיות זכאי לפיצוי: תנאי סף, עילות זכאות ושיקול דעת של בית המשפט. המערער עמד בתנאי הסף בכך שזוכה לאחר שהתביעה חזרה בה מאישומיו. עם זאת, לצורך הזכאות, על הנאשם להוכיח עוד יותר היעדר עילה לאשמה או קיומן של נסיבות מצדיקות. בית המשפט לא מצא בסיס לאשמה בשל רשלנות המדינה, ואף לא מצא נסיבות מצדיקות, הכוללות התנהלות התביעה או סבל אישי של הנאשם. למרות הראיות הראשוניות נגד המערער, שכללו הודאה מוקלטת והודעות במשטרה, חזרה בה התביעה מהאישומים לנוכח החלטת בית המשפט לחשוף מקורות חסויים, שעלולים לסבך אחרים בפשע. המדינה לקחה סיכון מחושב בהגשת כתב האישום, מתוך ציפייה לאפשרות של פסילה אם יתעוררו בעיות סודיות. בהתחשב בכך שהמערער נותר במעצר במשך שישה עשר חודשים, מצא בית המשפט כי נסיבות מיוחדות מצדיקות פיצוי חלקי בגין הוצאות ההגנה ותקופת המעצר. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את הערעור, והורה למדינה לשלם מחצית מסכום הפיצוי המרבי המותר בתקנות הרלוונטיות.