ת"א 35588-05-20

תקציר

התובעת הגישה תביעה נגד שני נתבעים בגין פרסומים מכפישים נגדה בפייסבוק. הנתבע הראשון פרסם מספר פוסטים וסרטון אשר הזכיר באופן ישיר והשמיץ את התובע. הפוסטים והסרטון שותפו ונצפו על ידי מספר אנשים, אם כי התובע לא הצליח להוכיח את ההיקף המדויק של פרסומים אלה. הנתבע השני פרסם פרסום אחד, שהשופט מצא כי אינו מהווה לשון הרע. השופטת מצאה כי חלק מפרסומיה של הנתבעת הראשונה מהווים לשון הרע, שכן הם ייחסו לתובעת מעשי זנות של ממש. הפרסום השני לא נחשב ללשון הרע, שכן הוא לא השפיל או ביזה את התובע. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא הוכיחה נזק כלשהו כתוצאה מהפרסומים, שכן לא הביאה כל ראיה לנזק גופני או נפשי, והתפטרותה מהמשטרה לא הייתה קשורה לפרסומים. התובעת גם לא הצליחה לכמת את הנזקים שנגרמו לה לכאורה. בנסיבות העניין החליטה השופטת כי על הנתבע הראשון לשלם לתובע 15,000 ₪ כפיצוי בגין הנזק ללא הוכחת נזק. התביעה נגד הנתבע השני נדחתה, שכן הפרסום לא נחשב לשון הרע. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו המשפטיות, עקב קבלתה החלקית של התביעה כנגד הנתבע הראשון, דחיית התביעה כנגד הנתבע השני וייצוג משותף של הנתבעים. השופטת הדגישה כי גובה הפיצוי משקף את היקפם והשפעתם המצומצמים של הפרסומים, כמו גם את הימנעותו של התובע מהוכחת נזקים. ההחלטה ניתנה שלא בנוכחות הצדדים, וניתנו להם 30 יום לשלם את הסכומים שצוינו, ולאחר מכן תצטבר ריבית.