ת"א 5691-11-18

תקציר

התובעת, אשר רכשה נכס מסחרי מהנתבע על פי הסכם מכר מקרקעין, תבעה את הנתבע על כך שלא מסר את החזקה בנכס במועד הנקוב בהסכם. התובע תבע רכיבי פיצוי שונים, לרבות פיצוי מוסכם, הפסד שכר דירה והוצאות נוספות. בית המשפט מצא את הנתבעת מפרה את הסכם המכר בכך שלא פינתה את שוכר הנכס ומסרה את החזקה לתובע במועד החוזי. בית המשפט קבע כי טענת הנתבעת כי השוכר היה פולש אינה אמינה וכי הנתבעת לא נקטה כל פעולה לסיום חוזה השכירות של השוכר. באשר לתביעה לפיצוי מוסכם, קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לפיצוי הנקוב בחוזה, שהוא סביר ומידתי ביחס לנזק שנגרם עקב האיחור במסירה. בית המשפט דחה את טענות התובעת להפסד שכר דירה, פינוי פסולת ופירוק בנייה בלתי חוקית, שכן אלה כוסו על ידי הפיצוי המוסכם. גם תביעת התובעת לפיצוי בגין צמצום שטח הנכס נדחתה, שכן התובעת לא הביאה ראיות מספיקות. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי מוסכם בסך 180,000 ₪, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין. הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין, או שהם יוערכו כדין מהיום.