עת"מ 58371-05-12

תקציר

העותר הגיש תביעה כנגד המשיב, בה ביקש לשלול את זכות הבעלות של המשיב בחלקת קרקע. המשיב טען כי יש לדחות את התביעה מחמת היעדר יריבות, שכן טענות העותר היו כנגד צד אחר. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין מדובר בסוגיית סף וכי דרך הפעולה הראויה תהיה לשתף את הצדדים הרלוונטיים בעתירה. עוד טען המשיב כי העותרת ניצלה לרעה את ההליך המשפטי בכך שהגישה תביעה עוקבת לאחר שדחתה תביעה קודמת. בית המשפט מצא כי אמנם התנהלותו של העותר מוטלת בספק, אך אין בה כדי לעלות לדרגת חוסר תום לב קיצוני הנדרש כדי לדחות את התביעה על הסף. זאת ועוד, המשיב טען כי העתירה התיישנה בשל תקופת ההתיישנות, עליה ערער העותר. בית המשפט בחן את הדין החל ומצא כי העתירה אכן התיישנה, שכן חלפו למעלה מ-25 שנים מאז אושרה התכנית הרלוונטית, והעותר לא נקט אמצעים סבירים לבירור העובדות. בנוסף, קבע בית המשפט כי הפקעת הקרקע הייתה כדין, נעשתה על פי החקיקה המתאימה, ואינה פוגעת בזכויותיה של העותרת, שכן לא היו לה זכויות חכירה, חזקה או שימוש בקרקע. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותר לשלם את הוצאות המשפט של המשיב, בקובעו כי המשיב לא הפקיע דבר מהעותר וכי זכויותיו של העותר לא נפגעו מההפקעה. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים, והעותר חויב לשלם הוצאות בסך 15,000 ₪.