ע"פ 1464/21

תקציר

בפסק דין זה אישר בית המשפט לערעורים את דחיית ערעורו של המערער, ואישר את החלטת בית משפט קמא בעניין הרשעתו ברצח באדישות, תוך קבלת ערעור המדינה להחמרת עונשו של המערער. בית המשפט הדגיש את הראיות המשמעותיות נגד המערער, שנמצא אשם בהריגת אמו באלימות בדירתו. אמינותו של המערער התערערה עקב סתירות ושקרים בעדותו, והראיות הצביעו על מאבק אלים שהוביל למותה של האם. עדויות מומחים, בעיקר של ד"ר נחמן, מילאו תפקיד מכריע, וחשפו כי לא ניתן לייחס את הפציעות של המנוח להחייאה אלא נגרמו כתוצאה מאלימות ישירה. טענת ההגנה כי המערער היה במצב של שכרות נדחתה, שכן הראיות הראו כי היה מודע למעשיו בעקבות האירוע. בית המשפט הדגיש כי המסגרת המשפטית החדשה לרצח באדישות משקפת תוכחה מוסרית חמורה, הממקמת את האדישות קרוב לכוונה, המתקשרת לתכלית המהותית של הגנה על חיי אדם. תוך הכרה בהתנהגות אלימה קודמת בעברו של המערער, החמיר בית המשפט את עונשו ל-22 שנות מאסר, תוך הדגשת חומרת העבירה והחובות המוסריות שהופרו, ובפרט הריגת הורה. בית המשפט ציין כי למרות שהעבירה מצדיקה עונש חמור יותר, הוא דבק בעיקרון של אי מיצוי מלוא חומרת העונש, ובכך שינה את גזר הדין המקורי.