ת"א 16396-02-22

תקציר

התובעים, שני אחים שהם בעלים חלקיים של חלקת קרקע, מכרו את מניותיהם לתובעת שלישית, נעמה. הערת אזהרה על העסקה נרשמה לטובת נעמה. עם זאת, האחים טענו כי גם הם העניקו את הקרקע במתנה לדודם, הנתבע, ללא תמורה, בעסקה נפרדת. הנתבעים טענו כי הסכם המתנה אמיתי וכי התובעים חתמו עליו. התובעים הכחישו זאת וביקשו מבית המשפט לבטל את העסקה בינם לבין הנתבע, וכן להסיר את הערת ההתראה. השופטת פתחה את דבריה בדחיית טענת הנתבעים כי תביעת התובעים פסולה בשל היעדר סיכומים בכתב מטעם ההגנה, והסבירה כי על התובעים להוכיח את טענתם. לאחר מכן פירט השופט את פרטי המקרה, לרבות מועדי העסקאות לכאורה ועדויות הצדדים המעורבים. באשר לאמיתותה של עסקת המתנה משנת 2000, קבע השופט כי הנתבעים הצליחו להוכיח כי העסקה אמיתית ותקפה, בהתבסס על עדותו המהימנה של עורך הדין שביצע את העסקה. השופט לא השתכנע מהכחשות התובעים, ומצא את עדויותיהם מלאות סתירות וחוסר עקביות. השופטת בחנה גם את העסקה בין התובעים לבין נעמה ומצאה כי היא לא נעשתה בתום לב וכי התמורה לא הוכחה. השופטת הצביעה על חוסר המעש של התובעים לאורך השנים, על הימנעותם מזימון עדים מסוימים ועל חוסר עקביות בעדויותיהם. משכך, קבעה השופטת כי יש לדחות את תביעת התובעים כנגד הנתבעים. השופטת הורתה על מחיקת התביעה, אך לא פסקה הוצאות כלשהן בשל חוסר שיתוף הפעולה של הנתבעים בהליך. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 20.11.2023.