ע"פ 2098/08

תקציר

עניינו של ערעור על שני מערערים שהורשעו ברצח בכוונה תחילה. המערער 1, הבן, הואשם כי ניקב את צמיגי רכבו של המנוח ולאחר מכן הסיע את אביו, המערער 2, לזירת הרצח בה ירה המערער 2 למוות במנוח. בית המשפט המחוזי בחיפה גזר על המערער 1 מאסר עולם ועל המערער 2 עד 20 שנה, בהתחשב במצבו הנפשי. האירועים התרחשו לאחר קטטה על מהירות מופרזת והגיעו לשיאם בפגישת פיוס כושלת בשם "סולחה". המערער 1 הכחיש את נוכחותו בזירת הרצח, אך שלושה עדי ראייה העידו נגדו. בית המשפט מצא את עדויותיו בלתי אמינות ואת התנהגותו בטיסה מפלילה. היו מחלוקות על הזיהוי, אך בית המשפט קבע כי הזיהויים אמינים, תוך שימת דגש על היכרות מוקדמת ותנאי נראות. המערער 2 הודה בירי אך טען לאי שפיות. עם זאת, הגנה זו נדחתה מאחר שבית המשפט לא הבחין בתסמינים פסיכוטיים חריפים שהשפיעו על מעשיו באותה עת, למרות מחלת הנפש הידועה שלו. בית המשפט קבע כי ההפרעה הנפשית שלו אינה פוטרת מאחריות אלא מזכה בעונש מופחת לפי סעיף 300א לחוק העונשין. הערעורים על ההרשעה וגזר הדין נדחו, ותמכו בממצאים המקוריים ובגזרי הדין.