ע"א 501/89

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על דמי הצלה, דהיינו האם זכאים המשיבים לקבל תשלום עבור הצלת ספינת משמר ימי, ואם כן, ממי וכמה. המקרה התרחש בישראל, בו הייתה מעורבת ספינה בבעלות המערערת והמשיבים הקשורים לחברה המספקת שירותים ימיים, לרבות פעולות הצלה. הנושא הראשון היה מה הוסכם בשיחה בין קצין חיל הים לבין המשיב בנוגע לתשלום עבור שירות ההצלה. בית המשפט צידד במשיבים והגיע למסקנה כי אין הסכמה לוותר על התשלום וסוגיית התשלום נותרה ללא פתרון. מערכת הסוגיות השנייה נסובה סביב אופי ההתנדבות של פעולות המשיבים, כאשר המערערת טענה כי מקצועיותם של המשיבים, בין היתר, שללה את זכאותם לדמי הצלה. בית המשפט דחה טענות אלה בקובעו כי מקצועיות אינה שוללת התנדבות, ופעולות המשיבים היו וולונטריות שכן לא הייתה להם חובה חוקית מוקדמת לבצע את החילוץ ולא היו מחויבים להסכמים כלשהם. החובה המוסרית לסייע אינה שוללת את הזכאות לתשלום, ומעמדם של המשיבים כאנשי מילואים אינו משנה את מעמדם כאזרחים פרטיים. הסוגיה השלישית הייתה האם זכאים המשיבים להציל כספים עבור ספינה שהפליגה אך לא תרמה לחילוץ בשל מזג אוויר גרוע. בית המשפט פסק לטובתם, והסביר כי פעולותיהם נעשו לבקשת המערערת ותרמו בסופו של דבר להצלחת מבצע החילוץ. הסוגיה האחרונה שעסקה בשאלה אילו משיבים זכאים לקצבת הצלה. בית המשפט קבע כי אם עבודות החילוץ חורגות מעבודתו הרגילה של הצוות והם אינם מקבלים פיצוי הולם, הם זכאים לדמי הצלה. עם זאת, אם הצוות מועסק במיוחד לפעולות חילוץ או שפעולות כאלה הן חלק משמעותי מעבודתם, הם אינם זכאים, שכן התמריץ והתשלום כבר כלולים בשכרם. למקרי ביניים הציע בית המשפט לקבוע את הזכאות על סמך מכלול הנסיבות, לרבות תנאי ההעסקה, אופי פעולת החילוץ והתאמתה לעבודה הצפויה. בסיכומו של דבר, נדחה הערעור נגד המשיבה מס' 5, החברה, והמערערת חויבה לשלם להם הוצאות ושכר טרחת עורך דין. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את זכאותם של יתר המשיבים על סמך ההנחיות שניתנו.