ת"א 40452-11-10

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה לפסילת השופט היושב בדין בשל משוא פנים לכאורה. ההחלטה מתבססת על סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, המחייב שופט להתפטר אם קיימות נסיבות המקימות חשש ממשי למשוא פנים. התובע טען כי השופט כבר גיבש דעה בנושא, אך בית המשפט פירש את החוק כמחייב הערכה אובייקטיבית של יכולתו של השופט להישאר חסר פניות. לדברי בית המשפט, המבחן למשוא פנים הוא האם קיימת סבירות ממשית או חשש ממשי שהשופט אינו יכול להיות אובייקטיבי. השופטת הדגישה את מחויבותם לאובייקטיביות, יושרה והגינות וציינה כי החלטות קודמות אינן מצביעות על דעה קדומה, ומשאירות מקום לשינוי בהתאם לראיות שהוצגו. השופט במקרה זה הבחין בין הנסיבות לבין הנסיבות בעת"א 9634/01 המצוטט, שם דן שופט בשני תיקים נפרדים שבהם היו מעורבים אותם צדדים. בית המשפט הבהיר כי החלטתו הקודמת לא נתפסה כמחייבת וכי כל פסק דין חדש יתבסס על העובדות והדין, ללא משוא פנים. כמו כן התייחסו לשימוש במונח "שיקול דעת משלים", והסבירו כי הוא נבחר במדויק ואינו מצביע על דעה קדומה. לבסוף הדגישה השופטת כי שיקולים אתיים אינם מחייבים פסילה, והבקשה נדחתה. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 17.8.2016, עם אפשרות לבא כוח המבקש לערער בתוך שבעה ימים.