ת"א 8974/05

תקציר

התובעים, שעסקו בפיתוח פרויקט בנייה, קיבלו הלוואות שונות מהבנק הנתבע במהלך השנים 1998 עד 2004 לצורך מימון. התובעים טענו כי הבנק גרם להם לשלם סכומי כסף גדולים בריבית מופרזת ותבעו את הבנק על שניצל אותם וגבה מהם כספים בחוסר תום לב. התובעים טענו כי הבנק היה צריך להעמיד בפניהם הלוואות ארוכות טווח המתאימות יותר לצרכיהם, שכן לבנק היו מספיק ביטחונות וחבות מוגברת כלפי לקוחותיו. הבנק, לעומת זאת, טען כי הוא אינו מחויב להעמיד אשראי וכי הצרכים והרצונות של הלקוחות כבר אוחדו בעת מתן ההלוואות. בית המשפט בחן את התנהלות הבנק על פי החוקים והעקרונות הנוגעים למתן שירותים בנקאיים ומצא כי הבנק אכן כשל במילוי התחייבויותיו בהתנהלותו כלפי התובעים, בפרט בשלב השני של ההלוואות, כאשר התובעים כבר היו בקשיים כלכליים. הבנק לא התאים את הלוואותיו לצורכיהם המשתנים של התובעים ואף הקשה עליהם בכך שהציב תנאים בלתי סבירים וחסם את גישתם לאפשרויות הלוואה טובות יותר. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי טענות התובעים בנוגע להלוואה הראשונה מנובמבר 2000 אינן מבוססות, שכן התובעים ביקשו במפורש הלוואה לטווח קצר והיו מודעים לתנאיה והיו שבעי רצון מהם. כתוצאה מכך, ביטל בית המשפט את ההלוואות קצרות המועד שניתנו לאחר פברואר 2001 והורה לשני הצדדים להגיש תחשיבים לקביעת הנזק שנגרם כתוצאה מהתנהלותו הלא תקינה של הבנק, כאשר ההפרש בין המצב בפועל לבין המצב שהיה מתרחש עם שירותים בנקאיים ראויים ייחשבו כשורה התחתונה.