עע"מ 11120/08

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, שנדחה, עסק במערערים שביקשו מידע מרשות ההגבלים העסקיים לפי חוק חופש המידע. המערערים ביקשו נתונים על הסכמי בלעדיות בין בעלי מקרקעין לשוכרים, שהרשות סירבה למסור מכמה טעמים, ובהם סודות מסחריים, היקפה העצום של הבקשה המחייב הקצאת משאבים בלתי סבירה ופגיעה אפשרית בצדדים שלישיים. בית משפט קמא דחה תחילה חלק מנימוקים אלה, אך הגיע למסקנה כי היענות לבקשה אכן תטיל נטל בלתי סביר, התומך בהחלטת הרשות. נקבע כי הרשות אינה מחויבת לטפל במידע עבור המבקש, ובכך לתמוך בדחיית העתירה. הצעה לגילוי מוגבל לא נענתה מאחר שהמערערים לא פנו אליה בבית המשפט. המערערים טענו כי בקשתם נתפסת באופן בלתי הוגן כגורפת, וערערו על סיווג המידע המבוקש כסוד מסחרי, בטענה לעניין אקדמי. למרות ניסיונות בית המשפט להגיע לפשרה, לא הושגה הסכמה. עם זאת, בערעור הושג ניצחון חלקי שכן בית המשפט הורה לרשות לשקול מסירת מידע מוגבל, המאפשר למערערים לבקש עד 80 מקרים ספציפיים, מתוכם ניתן למסור מידע מתוך 20 באישור צד שלישי. מדובר באיזון זהיר בין חופש המידע, יעילות מנהלית והגנה על אינטרסים של צדדים שלישיים. גם המידע מ"קלסר פטור סוג" הוזמן להימסר, תוך שיקולי סודיות ספציפיים. ההחלטה הדגישה כי חוק חופש המידע שואף לשקיפות תוך איזון בין זכויות ואינטרסים מנוגדים. לפיכך, הערעור התקבל בחלקו ללא הוצאות, תוך איזון מיטבי בין שיקולים משפטיים מתחרים.