ת"א 40487-09-19

תקציר

הסכסוך נובע משני הסכמים שנחתמו בפברואר 2016 בין שני זוגות (עידן וכחלון) וחברה היוזמת פרויקטים של התחדשות עירונית, לרכישת שתי דירות בקריית אונו. ההסכמים היו כפופים לתנאי השעיה שלא התקיים בתוך הזמן המוקצב, אך הצדדים המשיכו לקיימם גם לאחר קיום התנאי ביוני 2017. הדירות נמסרו בינואר 2019. התובעים טוענים כי הנתבע גבה מהם תשלומים מופרזים ומבקשים פיצוי בגין איחור במסירת הדירות. הסוגיות המרכזיות במחלוקת הן האם לנתבעת הייתה זכות לדרוש תשלומים נוספים צמודים למדד תשומות הבנייה, והאם היא אחראית לאיחור במסירת הדירות. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי זכותה לדרוש תשלומי הצמדה למדד תשומות הבנייה, כפי שנקבע בהסכמים והתובעים לא התנגדו לתנאי זה בשום שלב. טענת התובעים כי ההסכמים בוטלו וחודשו נדחית, שכן קיימות ראיות רבות לכך שהצדדים התכוונו לקיים את ההסכמים המקוריים. באשר לאיחור במסירה, בית המשפט מפרש את ההסכמים כהתחייבות למסור את הדירות בתוך 24 חודשים מיום קבלת היתר הבנייה, שחל ביום 30.6.2016. טענות הנתבעת לעיכובים נוספים אינן משכנעות. בית המשפט דוחה גם את תביעת הנתבעת לתקופת חסד של 60 יום ועיכובים נוספים בשל נסיבות שאינן בשליטתה ואיחור בתשלומים מצד התובעים. נמצא כי הדירות נמסרו באיחור של 5 חודשים ו-10 ימים לדירת עידן ובאיחור של 4 חודשים ו-25 ימים לדירת כחלון. בית המשפט קובע את דמי השכירות הראויים לחישוב הפיצוי בסך 9,800 שקל לחודש, בהתבסס על אומדן ממוצע של חוות דעת שמאים סותרות, שכן הצדדים ויתרו על חקירה נגדית של השמאים. לתובעים נפסק פיצוי סטטוטורי של פי 1.5 מדמי השכירות, בסך 78,400 ₪ עבור דירת עידן ו-71,050 ₪ עבור דירת כחלון, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד מסירת הדירה. תביעת התובעים להחזר תשלומי היתר מתקבלת. בית המשפט מורה לנתבעת לפצות את התובעים 1 ו-2 בסכום של 10,008 ₪, שנגבו בעודף, מאחר שהנתבעת התעלמה מתשלומים מוקדמים ששילמו התובעים. טענות התובעים בגין ליקויי בניה ונזקים לא ממוניים נדחות, שכן התובעים לא הביאו ראיות מספיקות. לתובעים נפסק שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 25,000 ₪.