רע"א 4495/20

תקציר

בהחלטה בעניין בקשת רשות הערעור קיבל בית המשפט את הערעור, בהתחשב בכך כאילו ניתנה רשות ערעור באופן אוטומטי. הערעור עסק בשתי טענות עיקריות של המבקשים, כתלויים וכיורשים של המנוח. לגבי התלויים נפסק כי יש להם עילות תביעה עצמאיות הנבדלות מאלה כיורשים. כך, התלויים לא היו כבולים לגילוייו הקודמים של המנוח ויכלו להציג ראיות חדשות, גם אם הן סותרות את גרסאותיו של המנוח. באשר לטענות היורש, התיר בית המשפט המחוזי הגשת חוות דעת חשבונאיות הנוגעות ליומניו של המנוח, אשר פירטו הכנסות לא מדווחות. למרות שהייתה מחלוקת לגבי קבלת היומנים כראיה בשל אופיים השמועתי, בית המשפט מצא שהם נופלים תחת חריג שהתיר את הכללתם, בהשפעת תצהירים המעידים על כך שהיומנים נוצרו במהלך העסקים הרגיל. למרות סתירות בהצהרות ההכנסה הקודמות של המנוח, סתירות אלה היו צריכות להילקח בחשבון בעת הערכת משקל הראיות, אך לא השתיקו את היורשים מלהציג יומנים כראיות. בית המשפט מתח ביקורת על האופן שבו ניסחו המבקשים את ערעורם, אך בסופו של דבר אישר אותו, התיר את הגשת היומנים ודחה התנגדויות לתצהירים נלווים וחוות דעת חשבונאיות. כתוצאה מכך, כל צד חויב לשאת בהוצאותיו.