רע"א 3627/22

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור שבו הפעילה ערכאת הערעור את שיקול דעתה לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, והתייחסה לבקשת רשות ערעור כאילו ניתנה רשות. בית המשפט החליט לקבל חלקית את הערעור. היא אישרה כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין הבקשה לסעד זמני, והדגישה כי התערבות ערעורית בעניינים אלה היא נדירה ושמורה למקרים חריגים, שלא כך היה. הימנעותה של המבקשת מלגלות עובדות רלוונטיות, כגון קיומה של תביעה דומה שהגישה המשיבה בבית משפט השלום והעיכוב בבקשת סעד זמני, תרמו לדחיית בקשתה. עם זאת, ההחלטה על סמכות השיפוט המהותית הייתה שונה. הסתמכותו של בית המשפט המחוזי על הסכמת הצדדים לקביעת סמכות השיפוט נמצאה בלתי ראויה, שכן הסכמה אינה יכולה להקים סמכות שיפוט מהותית, אשר צריכה להיקבע על פי סמכויות שיפוט הנוגעות לסעדים המבוקשים ולאופי הזכויות שבמחלוקת. בעקבות זאת הועבר העניין לבית המשפט המחוזי להמשך דיון בסוגיות שיפוטיות, ללא צו להוצאות.