על"ע 9/89

תקציר

עורך דין ישראלי, המערער, קיבל סנקציה מבית הדין המשמעתי של מחוז תל אביב-יפו בגין כתיבת מכתב לנציג מגן דוד אדום (מד"א) עם העתקים שנשלחו לעובדי מד"א אחרים, ובו שפה פוגענית. המכתב היה ביחס לריב של לקוחו של המערער עם מד"א, ובפרט בנוגע לשכרו שלא שולם של הלקוח. מכתבו של המערער האשים את הנציג ב"שקר חצוף" בפני עדים בנוגע להבטחה לפתור את סוגיית השכר. המערער ערער על החלטה זו לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, שגם הוא נדחה. פסק דין זה מתייחס לערעור על החלטת בית הדין הארצי למשמעת. בית המשפט מכיר בכך שעורכי דין זכאים לחופש ביטוי ורשאים להשתמש בשפה חריפה כדי לייצג את לקוחותיהם בקנאות. עם זאת, יש אחריות לשמור על סטנדרט של שפה מנומסת ומאופקת, ולא להביע כעס באמצעות מילים פוגעניות או מעליבות. הגבול בין התבטאות תוקפנית לבין התנהגות בלתי הולמת נבחן בהקשר של הסיטואציה, כולל האירועים שקדמו לה וזהות מקבל ההערות. במקרה דנן, בית הדין מסכים עם החלטות המשמעת כי השפה בה השתמש המערער לא הייתה ראויה. האשמתו של המערער כי הנציג שיקר לא הייתה הכרחית כדי לייצג את האינטרסים של מרשו. יתר על כן, הניסוח החריף שננקט לא היה פרופורציונלי למצב, שהיה כרוך בהפרת הבטחה, וניתן היה להתבטא באופן מתון יותר. בתי הדין המשמעתיים אחראים לשמירה על אמות מידה אתיות בקרב עורכי דין, והחלטותיהם לגבי מהי התנהגות בלתי הולמת יכולות לקבוע נורמות להתנהגות עורכי דין בהיעדר חקיקה ספציפית. בית הדין מגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטות המשמעתיות, שכן הן התבססו נכון. הם משמשים כדי לשמור על הסטנדרטים האתיים של מקצוע עריכת הדין, ומקרה זה אינו מצדיק התערבות. לפיכך, הערעור נדחה.