ת"א 42577-11-12

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעים, שהם יורשיהם של התובעים המקוריים לשלוש חלקות קרקע בנגב המכונות "חלוצה 1", "חלוצה 2" ו"עמק מקבולה 1". אבותיהם של התובעים הגישו תביעות לקרקעות אלה בשנת 1974, אשר עובדו על ידי המדינה והביאו לאישור הצעת פשרה בשנת 2011, אשר הציעה לתובעים פיצוי כספי ו-120 דונם מהקרקע בחזרה. המדינה טענה כי ההצעה נעדרת סופיות וודאות, ואושרה בטעות בכל הנוגע להחזקה ועיבוד הקרקעות על ידי יורשי התובעים, ולכן יש לבטלה. השופט קבע כי הצעת הפשרה היא ודאית ושקולה להסכם מחייב, וכי יורשי התובעים אכן החזיקו בקרקעות ועיבדו אותן, ולכן טענת הטעות של המדינה אינה תקפה. יתר על כן, גם אם נפלה טעות, אין בכך כדי להצדיק את ביטול ההסכם, ועל המדינה לכבד את הפשרה ולאפשר לתובעים לעבור לקרקע שהוקצתה תוך הבטחת מעבר חלק לתובעים ולבני משפחותיהם. השופט הורה למדינה ליישם את הצעת הפשרה והוסיף מועד אחרון לתובעים להגיש בקשה להערכת הוצאות, בתוספת תשלום בגין חריגת המדינה מההיקף המוסכם.