עס"ק 34526-09-14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לפסק דין מקוצר בסכסוך עבודה קיבוצי. הבקשה התמקדה בשאלה האם יש לכלול את פגרת הקיץ במניין הימים להגשת ערעור על פסק דין שניתן בסכסוך קיבוצי, כמפורט בתקנה 20 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין בסכסוכים קיבוציים). התקנה קובעת כי המועד האחרון להגשת ערעור כזה הוא 14 יום, אך היא אינה מפרטת אם יש לכלול את תקופת הפגרה בספירה זו. השופטת פותחת ומציינת כי תקנה 126 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת במפורש כי תקופות הפסקה אינן נכללות במניין הימים להליכים משפטיים. תקנה זו אינה קיימת בתקנות סדר הדין לסכסוך קיבוצי. היעדרה של הוראה דומה בתקנות האחרונות מתפרש על ידי השופט כחסר ולא כהחרגה מכוונת. השופטת תומכת טענה זו בהתייחסה לפסקי דין קודמים בהם אימץ בית הדין לעבודה תקנות מתקנות סדר הדין האזרחי הכללי להשלמת פערים פרוצדורליים בתיקי סכסוך קיבוצי. עוד מצדיק השופט פרשנות זו בהדגשת הצורך בבהירות ואחידות בסדרי הדין המשפטיים, הימנעות מריבוי מועדים למתן ערעור על פסקי דין והקפדה על כך שהמערכת המשפטית תהיה ידידותית למשתמש. הכללת תקופת הפגרה במועד האחרון לערעור תיצור חוסר עקביות, שכן לאותו פסק דין עשויים להיות מועדי ערעור שונים בהתאם לסוג המחלוקת. בנוסף, השופט מפנה למספר פסקי דין של בית המשפט העליון המצדדים באימוץ כללים פרוצדורליים ברורים ואחידים בין בתי המשפט השונים. פסקי דין אלה תומכים בפרשנות לפיה אין לספור תקופות פגרה במספר הימים להליכים משפטיים, גם בבתי משפט שפורמלית אינם מקיימים הפסקה. השופטים מכירים באינטרס הציבורי בזירוז סכסוכים קיבוציים, אך סבורים כי השיקולים המערכתיים להליכים ברורים ואחידים גוברים על חשש זה. לפיכך, נקבע כי פגרת הקיץ אינה נכללת במניין תקופת הערעור בת 14 הימים בתיקי סכסוך קיבוצי. אשר על כן, הבקשה לדחייה על הסף נדחית, שכן הערעור הנדון הוגש בתוך פרק הזמן המוקצב. השופט פוסק גם על קבלת ערעור נגדי העוסק באותו עניין ומתיר את רישומו. פסק הדין מיום י"ג חשוון תשע"ה (06/11/2014).