ת"פ 3207/02

תקציר

הנאשם הואשם בניהול בית ספר ופנימייה לקטינים בני 14-18 יוצאי ברית המועצות לשעבר, שסיפקו תנאי מחיה ירודים. כתב האישום מייחס לה עבירה של התעללות בקטין על ידי אחראי והפרת חובה של הורה או אפוטרופוס. הנאשמת טענה כי פעלה מתוך תחושת שליחות והתמסרה לפעילותה החינוכית. לאחר בחינת הראיות והטיעונים של שני הצדדים, החליט בית המשפט לזכות את הנאשם מכל אשמה. עיקרי פסק הדין הם כדלקמן: ראשית, התובע לא הצליח להוכיח כי הנאשם ביצע את העבירה של התעללות בקטין, שכן התנאים הירודים בפנימייה לא סיכנו את חיי הקטינים ולא גרמו נזק בלתי הפיך לבריאותם. שנית, הקטינים שהתגוררו בפנימייה לא נחשבו "מפוקחים", שכן הייתה להם יכולת לדאוג לעצמם ולא היו תלויים לחלוטין. למרות שהנאשמת הפרה את חובתה לספק את צורכי החיים, מעשיה לא היוו עבירה פלילית. לפיכך, היא זוכתה מהעבירה של הפרת חובה של הורה או אפוטרופוס. הניהול הכושל של הפנימייה היה מגונה אך לא פלילי.