ת"א 23868-09-12

תקציר

התובעת, חברה פרטית העוסקת בבניית נדל"ן, הגישה תביעה נגד תאגיד המים המספק מים לדירתה בירושלים. התובעת ביקשה לקבל מהנתבעת פיצויים לפי חוק איסור לשון הרע בגין הטלת עיקול מנהלי שלא כדין על חשבונות הבנק שלה. כן ביקשה פסק דין הצהרתי לפיו אינה חבה חוב כלשהו לנתבע. התובעת טענה כי החוב שגוי שכן הוא נובע מרישום שגוי של מד הצריכה, ממנו התעלמה הנתבעת לאחר שנודע לה. מנגד, טענה הנאשמת כי פעלה כדין וכי האישום התבסס על קריאות בפועל. בית המשפט פסק לטובת התובעת, בקובעו כי הנתבעת לא בחנה את טענות התובע ונקטה בהליכים מנהליים שלא כדין. מהראיות עולה כי התובעת יצרה קשר עם הנתבעת מיד לאחר קבלת חשבון מים מנופח וכי הנתבעת התחייבה לזכות את חשבונה. למרות זאת, הנתבעת פתחה בהליכי גבייה מנהליים, המהווים לשון הרע ופוגעים בשמו הטוב של התובע. בית המשפט פסק לתובע התאגיד פיצויים בסך 6,000 ₪, שכן התנהלות הנתבע הייתה בלתי סבירה ובלתי מוצדקת. כמו כן, בית המשפט נעתר לבקשת התובעת למתן פסק דין הצהרתי, וקבע כי על הנתבעת לזכות את חשבונה של התובעת בגין כל החובות הקשורים לדירתה, שכן הנתבע אישר את הטעות והתובעת זכאית לזיכוי מלא. הנתבע חויב לפצות את התובע בגין שכר הטרחה שנגרם לו ולשלם שכר טרחת עורך דין נוסף בסך 5,000 ₪.