עע"מ 6745/06

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב שדחה עתירה של עובד זר לעבוד בענף הבניין. המערערת, שנכנסה לישראל באשרה מסוג ב/1 לעבודה תעשייתית, טענה כי הצבתם בתחום אחר לאחר שהות של 51 חודשים אינה צודקת, מה גם שנתקלו בקשיים במציאת עבודה בענף המאושר להם ומעסיקיהם ביצעו מעשים פסולים. הערעור אמנם הכיר במצבו של המערער, אך בסופו של דבר נדחה מכמה טעמים. ראשית, אין זכות מוחלטת למגורים או להעסקה של עובדים זרים בישראל, ושיקול הדעת נתון לרשויות. שנית, המערער כבר שהה בארץ שלא כדין במשך שמונה חודשים בשנת 2002. שלישית, השהייה המקסימלית שנקבעה של 51 חודשים, או 63 חודשים מיום הכניסה הראשונה, מחושבת מיום הכניסה ואינה מופרעת על ידי תקופות של היעדרות מהארץ. מאחר שהמערער שהה מעבר למגבלה זו, נדחה ערעורם. בנוסף, נמצא המערער עובד בתחום שונה מייעודו של אשרה, וחתם בעבר על התחייבות לעזוב את הארץ אך לא כיבד אותה. לבסוף, המעסיק המוזכר בערעור לא היה צד לעתירה, ולא ניתן היה להתחשב בגרסתם לאירועים. השופטים הכירו במורכבותם של העובדים הזרים ועודדו את הרשויות ללמוד מניסיון העבר, אך בסופו של דבר הערעור לא התקבל ולא נפסקו הוצאות.