פש"ר 21469-04-15

תקציר

המשיבה טענה כי חתמה על מסמכי החוזה והמשכנתא מבלי לדעת את תוכנם, אך השופטת לא מצאה טעם בטענה זו, שכן מצופה מאדם לקרוא ולהבין את תוכנם של המסמכים עליהם הוא חותם. החוזה, אשר נערך על ידי עורך דין, נראה כחוזה מכר תקף וחוקי, וטענת המשיב כי אחרת הוא חסר ראיות ואינו סביר. לאחר מכן בחן השופט האם החוזה הוא חוזה למראית עין - כלומר, האם הוא היה שונה במכוון בין הסכמתם החיצונית של הצדדים לבין כוונתם בפועל. השופטת הגיעה למסקנה שלא, שכן מדובר בחוזה מפורט וחוקי, והתנהגותם של המשיב והחייבים מלמדת אחרת. השופטת גם לא מצאה כל הצדקה לטענה כי החוזה בוטל כדין, וציינה כי טענות המשיב עצמו סותרות טענה זו. יתר על כן, טענת החייבים כי לא היו מודעים לצורך לבטל את החוזה באופן פורמלי אינה סבירה, מה גם שהחוזה נערך על ידי עורך דין. ככלל, השופט קבע כי החייבים הם בעלי הזכויות בדירה המדוברת והורה לרשויות המתאימות להקל על העברת זכויות אלה לחייבים, תוך שהוא מורה גם לרשום הערת אזהרה בדבר פסק הדין. ההחלטה התקבלה ללא צו להוצאות, בהתחשב בנסיבות המקרה.