בד"מ 41/20

תקציר

פסק הדין דן בהבדלים בין הטענות שהציגו המתלונן לבין הנמען באשר לחומרת מעשיו של הנמען, שסובבות סביב הרעיון של שליחת יד לכספי הלקוח לעומת עיכוב כספים גרידא. בית המשפט מצדד בנמען וקובע כי מאחר שהאישום של שליחת יד הוסר במסגרת הסדר טיעון, כעת לא ניתן להציגו מחדש בדלת האחורית. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי לא הוכחה תרמית מצד הנמען, המהווה תנאי הכרחי לביסוס העבירה של שליחת יד. תחת זאת, בית המשפט מאפיין את מעשיו של הנמען כעיקול חמור של כספים השייכים למתלונן, שמקורו בפסק דין אזרחי. הסבריו של הנמען לאי תשלום הסכומים המגיעים אינם משכנעים. בית המשפט רואה בהימנעותו של הנמען מלהסיר את המחדל ולשלם למתלונן במועד עניין חמור ביותר. בקביעת העונש מפנה בית המשפט לפסיקה הרלוונטית הנוגעת לעבירות דומות ומגיע למסקנה כי יש מקום למגוון סנקציות, לרבות השעיה בפועל, השעיה על תנאי, קנס ופיצויים. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות עברו המשמעתי הנקי של הנמען והעובדה שגזר הדין התבסס על הודאתו, מטיל בית הדין את העונשים הבאים: 14 חודשי השעיה בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח ופיצוי בסך 5,000 ש"ח למתלונן. ההשעיה בפועל בתוקף החל מה-3 בדצמבר 2021, ולמקבל ההשעיה ניתנת הזכות לערער על פסק הדין. ההחלטה התקבלה פה אחד בהרכב של שלושה חברים, המורכב מפרופ' מוחמד ותד, עסאם חטיב ואבנר צור, עורכי דין.