ת"פ 14213-12-19

תקציר

פסק הדין משרטט מקרה של הטרדה מינית חוזרת ונשנית ומעשה מגונה שביצע מנהל בחמש כפופות לו במקום עבודתו במשך מספר שנים. הנאשם, שהחזיק בעמדת מרות, ניצל את כוחו ואת פערי הגיל והמעמד לביצוע מעשיו. סעיפי האישום כוללים תקריות של נגיעה בלתי הולמת והערות מיניות מתמשכות, וכן מניפולציה של הקורבנות למצבים שבהם חשו מוטרדים ומושפלים. השופט הכיר בחומרת העבירות, במיוחד לאור האופי המתוכנן והשיטתי של מעשי הנאשם, פגיעותם של הקורבנות וסביבת העבודה הרעילה שיצר. בהתחשב בפגיעה בקורבנות, הדגישה השופטת את הצורך בהרתעה ובתגמול. למרות שמצא כמה גורמים חיוביים לטובתו של הנאשם, כגון קבלת אחריות, מאמצים טיפוליים ותרומה לקהילה, השופט הגיע למסקנה כי יש צורך במאסר. השופט הדגיש את עקרון ההלימות, הנותן עדיפות ליחס שבין חומרת העבירה לבין העונש. באישום החמור ביותר קבע השופט טווח ענישה של 8 עד 14 חודשי מאסר. תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובהיבטים החיוביים של התנהגותו, גזר עליו השופט בסופו של דבר 13 חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי ופיצוי כספי לקורבנות. השופט הזכיר גם את האפשרות לפרסום גזר הדין תוך השמטת פרטים מזהים של המתלוננים.