עפ"ת 8403-04-20

תקציר

השופטים, לאחר שבחנו את חומר הראיות והקשיבו לטיעוני הצדדים, קיבלו את הערעור שהגישה התביעה. השופטים הגיעו למסקנה כי המערער הצליח להוכיח מעבר לספק סביר כי קיים קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין מותו של המנוח. המשיב הודה כי סטה לנתיב הנגדי והתנגש ברכב אחר, דבר שגרם למותה של אישה הרה. עדויות הנוסעים אישרו כי המנוח היה בחיים מיד לאחר התאונה. הפרמדיק, יצחק אסרף, הגיע למקום וקבע את מותה של המנוחה וציין בדו"ח כי היא סבלה מחבלות מרובות. ההגנה הבלישה סתירות מסוימות, כגון סתירות בעדויות לגבי מי טיפל במנוח בזירה והשמטות בדו"ח הפרמדיק על הריונה של המנוחה. עם זאת, השופטים מצאו כי סתירות אלה אינן מספיקות כדי להטיל ספק סביר בעובדות המהותיות. הם קבעו כי הראיות, לרבות דו"ח הפרמדיק ועדויותיו, קבעו מעבר לכל ספק סביר כי המוות נגרם כתוצאה מהתאונה. השופטים הסכימו גם עם החלטת בית משפט קמא לזכות את המשיב מאשמת גרימת חבלה קלה בתאונת דרכים בשל היעדר ראיות התומכות בחבלתם הקשה של הנוסעים. עם זאת, הם הרשיעו את המשיב באישום החמור יותר של גרימת מוות בנהיגה רשלנית. גזר הדין הקודם בוטל, והתיק הועבר לבית המשפט קמא לצורך מתן גזר הדין. החלטה זו התקבלה פה אחד על ידי השופטים יעקב שפר, עבד שמואל בורנשטיין ואירית כהן.