ו"ע 2705/02

תקציר

פסק הדין דן בהגדרת "התנהגות רעה וחמורה" כפי שהיא מעוגנת בסעיף 16 לחוק המשפחות, השוללת הטבות שכול מבני משפחה של נפטרים שמותם נגרם כתוצאה מהתנהגותם הפסולה החמורה. הדיון נסוב סביב השאלה האם התנהגותו של המנוח שהובילה למותו מהווה התנהגות רעה וחמורה, ובפרט בחינת נסיבות מעורבותו בקטטה שהביאה למותו. מחקירת המשטרה ומפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי המנוח נכנס מרצונו החופשי לקטטה עם אדם בשם אואנינו, שהביאה למותו. מהראיות עולה כי מעשיו של המנוח שהובילו למותו היו נחשבים לעבירה פלילית חמורה. כמו כן, עדויות העדים נבדקו באשר לשאלה האם המנוח נשא סכין במהלך האירוע, אך מהימנותן הוטלה בספק, ובהכרעת הדין צוין כי גם מבלי לקבוע זאת, מעורבותו מרצון של המנוח בקטטה מהווה ביזוי החוק ומהווה סכנה ממשית לאחרים, ובכך נחשבת להתנהגות רעה וחמורה. בנוסף, פסק הדין מבדיל את המקרה הנוכחי מפסקי דין קודמים שעסקו בקטטות במהלך השירות הצבאי, ומדגיש כי הריב של המנוח עם אונינו, התרחש בעת שהיה בחופשה ומחוץ למחנה הצבאי. פסק הדין מסתיים בכך שהוא מקבל את דחיית הערעור, ומחזק את ההחלטה לשלול מהמשפחה הטבות שכול בשל התנהגותו הרעה והחמורה של המנוח. ההחלטה היא סופית, ללא צו להוצאות, וזכות הערעור נשמרת.