ה"פ 72378-07-19

תקציר

בית המשפט פסק לטובת העירייה, וקיבל את טענתה כי הסכם מכר בין המשיבים 1 ו-2 (אב ובנו) לבין המשיב 3 (אם ואישה, בהתאמה) הוא חוזה פיקטיבי למראית עין, שנועד לסייע למשיב 1 להבריח את זכויותיו בדירה מנושיו. העירייה הציגה ראיות מספיקות לכך שלמשיב 1 היו חובות בעת המכירה וכי הצדדים המעורבים היו מודעים לכך. מעדויות המשיבים עצמם עולה כי הכוונה האמיתית מאחורי ההסכם הייתה עסקת הלוואה, כאשר המשיב 3 הלווה כספים למשיב 1, והתמורה החוזית נחשבה לפירעון הלוואה זו. עוד מצא בית המשפט כי המשיבים לא ראו בהסכם רציני או אותנטי, כפי שמעידה התנהלותם המתמשכת כבעלי הדירה, וחוסר ההלימה בין הוראות ההסכם לבין המצב בפועל. זאת ועוד, המשיב 3 הכחיש את חתימתו על ההסכם, דבר הפוסל אותו עוד יותר. משכך, הורה בית המשפט על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה בדבר הסכם המכר וקבע כי המשיבים יישאו בהוצאות העירייה.