ע"מ 24680-11-16

תקציר

פסק הדין דן בערעורו של נישום, אשר מכר את אחזקותיו בחברה לחברה אחרת שבבעלותו, ובאותה תקופה הוגדל שכרו באופן דרמטי, וכתוצאה מכך נגרמו לחברה הפסדים משמעותיים, אשר קוזזו כנגד הכנסותיו. הנישום לא שילם מס על השכר המוגדל, ופקיד השומה טען כי מדובר בעסקה מלאכותית שמטרתה להתחמק מתשלום מס על רווחי החברה. בית המשפט הסכים עם פקיד השומה וקבע כי השילוב בין שתי הפעולות – המכירה והעלאת השכר – הוא עסקה מלאכותית, שכן אין לו כל הצדקה כלכלית מלבד הימנעות ממס. הנישום גם לא דיווח על הפעולות כנדרש בתקנות תכנון המס, שהוסיפו לראיות נגדו. בית המשפט מצא כי הנישום לא הצליח להפריך את הטענות, שכן הנימוקים שנתן למעשים – גילו, פרישתו הקרובה וחלוקת פעילות החברה בין ילדיו – היו חסרי תוכן, מה גם שלא הובא תצהיר על ידי מי מהילדים או בני משפחה אחרים לתמיכה בטענה זו. זאת ועוד, בית המשפט לא השתכנע מהסברו של הנישום להעלאת השכר, שכן לא חל שינוי משמעותי ברווחי החברה המצדיק זאת, והגידול גרם לחברה הפסדים. בית המשפט הדגיש כי הנישום לא משך בפועל את השכר המוגדל, ובחר במקום זאת להגדיל את הלוואת הבעלים שנתן לחברה, מה שאומר שמבחינת החברה חולק הדיבידנד ומומשה הזכות לקבלו. לפיכך נדחו העררים, והוטל על הנישומים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של פקיד השומה, בסך 60,000 ₪.