ה"פ 45926-01-11

תקציר

המבקשים, יורשיהם של הבעלים הקודמים של חלקת אדמה בכפר נחף, תבעו ממינהל מקרקעי ישראל פיצויים בגין הפקעת החלקה, שהתרחשה בשנת 1962. כמו כן ביקשו פיצויים בגין הפרת חובה חקוקה, הוצאות נלוות לרכישת חלקה חלופית ותוספת בגין השימוש בחלקה כמחצבה. רמ"י טענה כי המבקשים אינם זכאים לפיצויים הנתבעים, שכן לא הצליחו להוכיח את זכויות הירושה שלהם בחלקה, וכי החלקה נרשמה מבלי לציין את מספרי תעודת הזהות של היורשים. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המבקשים כי הם זכאים לפיצוי בגין מחצית הזכויות בחלקה, בכפוף לחתימה על כתב שיפוי. באשר לסכום הפיצוי טענו המבקשים כי יש להביא בחשבון את השימוש הפוטנציאלי של החלקה כמחצבה וכבנייה. מנהל מקרקעי ישראל טען כי יש להתחשב רק בייעוד התכנוני של הקרקע בעת ההפקעה. בית המשפט קבע כי המבקשים זכאים לפיצוי בגין פוטנציאל הבנייה של המגרש, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון המפרש תכנית רלוונטית. עוד נמצא כי 20% מהחלקה שימשה כמחצבה טרם ההפקעה, דבר המזכה את המבקשים בפיצוי נוסף. בית המשפט הסתמך על שמאות שהוזמנה על ידי מנהל מקרקעי ישראל, אשר העריכה את החלקה ב-800 לירות ישראליות לדונם, והוסיפה שווי שימוש בבנייה ובמחצבה, שהגיע לשווי כולל של 5,162 לירות. באשר לתביעת המבקשים להפסד דמי חכירה, קבע בית המשפט כי יש לחשב אותם לפי שווי הקרקע בכל שנה, ולא כאחוז מהשווי המקורי. שיעור דמי החכירה נקבע על 5% לשנה מערך הקרקע. תביעת המבקשים לפיצויים בגין הפרת חובה חקוקה נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא ראיות להפרה כזו, וגם התביעה נדחתה על פי חוק. לבסוף, דחה בית המשפט את בקשת המבקשים להוצאות נלוות לרכישת חלקה חלופית, שכן היא אינה תואמת את הפסיקה. בעקבות זאת חויבה רשות מקרקעי ישראל לשלם למבקשים פיצויים בגין ההפקעה, הפסד דמי החכירה והוצאות המשפט, בסך כולל של 85,365 ש"ח, צמודים למדד המחירים לצרכן וכוללים ריבית ממועד הגשת התביעה.