ת"פ 3919/02

תקציר

האירוע התרחש ביום 12.5.01, עת נכנס הנאשם לחנות ה.ד.ל בקניון מלחה בירושלים. היא לוותה בגבר ואישה, והשלושה פתחו בעימות פיזי עם מנהלת החנות, חגית חן. הנאשם משך בשיערה של חן, ירק עליה ותפס את ידיה בעוד הגבר והאישה תוקפים גם הם את חן. בינתיים נגרם נזק לרכוש החנות. חן איבד את הכרתו ואושפז בבית החולים. הנאשמת הכחישה את המיוחס לה וטענה כי אינה מכירה את בני הזוג וכי חן תקף אותה. היא גם הכחישה שהשתתפה בהתקפה של בני הזוג על חן. התביעה זימנה כמה עדים, בהם חן ועובדות החנות ורוניקה אלפרוביץ וקרן אטון, שעדויותיהם איששו זו את גרסתה של זו. הם תיארו את השתתפותה הפעילה של הנאשמת בתקיפה, לרבות החזקתה של חן בזמן שהגבר היכה אותה בחפץ ברזל כבד. גרסת הנאשם לאירועים השתנתה במהלך המשפט. בתחילה טענה להגנה עצמית, אך בהמשך טענה כי ניסתה להפריד בין בני הזוג לבין חן והותקפה על ידי חן. הנאשמת הגישה אישורים רפואיים על פציעתה, אך אלה לא הוכיחו את חפותה. השופט מצא את עדי התביעה אמינים וסבר כי היכרותם הקודמת עם חן אינה מוטה את עדויותיהם. מנגד, חוסר אמינותה של הנתבעת, לצד אמירותיה הבלתי עקביות, פגעו בעניינה. השופט גם דחה את הרעיון שכשלי חקירה של המשטרה, כולל אי מציאת בני הזוג, מצדיקים זיכוי. טענת הנתבעת כי היא עוברת אורח תמימה לא הייתה אמינה, מה גם שהיא ידעה את זהותם של בני הזוג אך לא חשפה אותה. בסופו של דבר, השופט הרשיע את הנאשמת בסעיפי האישום, מתוך אמונה שהיא הייתה שותפה פעילה בפשעים. פסק הדין ניתן ב-13 בינואר 2004.