ע"א 401/23

תקציר

נסוב ערעור זה סביב תביעה כספית שהגישה המערערת נגד המשיב בדבר הפרה לכאורה של הסכם לשיווק מגרשים בבת חפר. במסגרת הטענה האמורה, ביקש המערער לפסול את השופט היושב בדין, טענה שנדחתה בערכאה נמוכה יותר. המערערים, שייצגו את עצמם, ערערו על החלטה זו. בשלביו הראשונים של התיק נעתר בית המשפט למספר צווי מניעה ובקשות לסעד זמני של המשיב. למערער היו מספר בעיות עם החלטות אלה, לרבות גובה הערבות שנקבע, אשר לדעתם אינו מספק. המערער גם הלין על הצעת הפשרה של השופט במהלך הדיון, וסבר כי היא מעידה על דעה מוקדמת לגבי התוצאה. החלטות השופט וההצעה היו כולן חלק מבקשת הפסילה הראשונה, שנדחתה. בעקבות דחייה זו, ניסה המערער להגיש בקשת פסילה שנייה, בנימוק של חשש נוסף למשוא פנים של השופט, הנובע מדיון קדם משפט. במהלך דיון זה תוארה התנהגותו של המערער כבלתי ראויה ומפריעה, והשופט החליט שלא להקליט חלק מהצעקות וההתפרצויות של המערער. המערער חלק על גרסה זו, וטען כי השופט ניהל דיונים שלא לציטוט והביע את דעתו על התיק. עם זאת, השופט הבהיר כי פעולות אלה נעשו בשל התנהגותו של המערער ולא השפיעו לגופו של עניין. בסופו של דבר, הערעור על דחיית בקשת הפסילה השנייה לא צלח. בית המשפט מצא כי המערער לא הציג עילות חדשות לפסילה לאחר דחיית הבקשה הראשונה, והנימוקים שהוצגו לא הצדיקו את פסילת השופט. עוד ציין בית המשפט כי הדרך הראויה לערער על החלטות השופט תהיה באמצעות הליכי ערעור ולא הליכי פסילה. משכך, הערעור נדחה, ולא נפסקו הוצאות מאחר שלא התבקשה תגובה.