ת"א 41785-08-20

תקציר

המחלוקת היא על השימוש בשני נכסים סמוכים בהרצליה פיתוח. התובעים, בעלי הבתים העורפיים, טענו כי הנתבעים, בעלי הבתים הקדמיים, חסמו את הגישה לנכסיהם באמצעות חניה בחניה משותפת ועל אדמתם הפרטית בקצהו. הם תבעו צווי מניעה שימנעו מהנתבעים לחנות בחניה המשותפת ובשטחם הפרטי, בטענה שמעשי הנתבעים מהווים מטרד והסגת גבול. השופטת מצאה כי הנתבעים אכן חסמו את שביל הגישה ונכנסו לרכושם הפרטי של התובעים, ובכך הפריעו באופן משמעותי לשימוש ולהנאה של התובעים מבתיהם. התנהגות זו היוותה מטרד, והנתבע שנהג כך, הנתבע מס' 3, נצטווה להימנע מחסימת שביל הגישה והגישה לרכושם הפרטי של התובעים. עם זאת, השופט דחה את התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2, שלא התגוררו בנכסים ולא הוכח כי ביצעו מעשים פסולים. השופט דחה גם את טענת הסגת הגבול של התובעים, שכן הם לא הוכיחו כניסה שלא כדין או פגיעה ברכושם על ידי נתבעים אלה. השופט הדגיש את הצורך בהתחשבות בשכנות טובה ועודד את הצדדים לשמור על יחסי שלום. ההחלטה פירטה את השימושים המותרים בחניה המשותפת, תוך הדגשה כי חסימת המעבר אינה מקובלת. הוצאות משפט נפסקו לתובעים, כאשר הנתבעת 3 שילמה לתובעים ביחד ולחוד סך של 35,000 ₪.