ע"א 393/82

תקציר

במקרה בבית המשפט העליון, אחים ודודם היו בעלים משותפים של חלקת אדמה עם בית, אך חוזה בנייה לשיפוץ היה כרוך בסוגיות של הסכמה וחוקיות. המערערת, קבלנית בניין, חתמה עם חלק מבני המשפחה על מזכר הבנות לפיתוח המגרש מחדש תמורת דירות. עם זאת, חתימות מכריעות של האח והדוד הקטינים היו חסרות, מה שהעמיד את תוקפו של החוזה בספק. המשפחה טענה כי ללא חתימות אלה, התזכיר אינו מחייב ואינו תקף, מה שגרם למערערת לרשום הערת אזהרה בטאבו. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת עתירת המשפחה להכריז על התזכיר כבטל, בנימוק של היעדר אישורים וחתימות משפטיות נדרשות, במיוחד לגבי חלקו של הקטין שדרש את אישור בית המשפט לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. המערערת ערערה על כך בטענה לפגמים פרוצדורליים, כגון בחירה שגויה של הליכים משפטיים, אך בית המשפט הדגיש את הפרקטיות ואת שיקול הדעת השיפוטי. לאורך כל הערעור חזר בית המשפט על כך שהחוזה אינו ניתן לחלוקה, שכן הוא נשען על הסכמה משותפת של כל בני המשפחה ובמרכזו עסקה אחת – בנייה על כל המגרש. ללא הסכמה פה אחד, במיוחד כולל אישורו של הקטין, העסקה לא יכלה להתקדם. בסופו של דבר, בית המשפט העליון אישר את הקביעה כי התזכיר בטל ומבוטל, דחה את הערעור והורה על מחיקת הערת ההתראה.