ת"א 23391-05-10

תקציר

התובע, מר ראול דואניס, ורעייתו המנוחה, הגב' תמר נגרין, נטלו שתי הלוואות מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (הבנק). ההלוואה הראשונה הייתה על סך 949,313 ש"ח וההלוואה השנייה, הנוספת, הייתה על סך 20,000 דולר. שתי ההלוואות הובטחו במשכנתא על הנכס שלהם. הסכמי ההלוואה של שתי ההלוואות חייבו את הלווים להצטייד בפוליסות ביטוח חיים, אולם בשל גילם של מר דואניס וגברת נגרין, הם לא יכלו להשיג ביטוח חיים עבור ההלוואה הראשונה. ללווים נודע על כך והם חתמו על מסמכים המאשרים כי אינם מבוטחים. להלוואה הנוספת אכן הייתה פוליסת ביטוח חיים שנטלה הגב' נגרין עם איילון חברה לביטוח בע"מ (המבטחת). גב' נגרין נפטרה בשנת 2007 ומר דואניס ביקש את תגמולי הביטוח הן מהבנק והן מהמבטח. שני המוסדות סירבו לבקשתו. מר דואניס תבע הן את הבנק והן את חברת הביטוח לקבלת סעד הצהרתי וכספי. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, הבנק והמבטחת, ודחה את התביעה. מר דואניס לא הצליח להוכיח כי הבנק הטעה אותו ואת אשתו או כי הם לא הכירו בכך שאינם מבוטחים בהלוואה הראשונה. כמו כן, הבנק לא היה מחויב לספק ביטוח להלוואה ופעל כראוי כאשר יידע את הלווים על היעדר ביטוח. באשר למבטחת, מצא בית המשפט כי הגב' נגרין לא הייתה כנה בבקשת הביטוח שלה ולא גילתה את מצבה הרפואי האמיתי. כוונת המרמה שלה וחוסר הגילוי שלה ביטלו את פוליסת הביטוח. המבטח לא היה חייב, אפוא, לשלם את תגמולי הביטוח. עם זאת, בית המשפט הורה לבנק לספק למר דואניס שטר זיכוי בגין כל דמי ביטוח מיותרים ששולמו או להחזיר את הפרמיות שנגבו בטעות בתוך 14 יום מיום מתן פסק הדין. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.