ע"א 649/75

תקציר

פסק הדין הנדון נסוב סביב סכסוך רכושי, ובפרט בנוגע לסיווגו של גג כרכוש משותף בבניין משותף. התביעה המקורית הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה על ידי המשיבים, אשר ביקשו למנוע מהמערערת לממש ייפוי כוח בלתי חוזר ולרשום תקנות בתים משותפים אשר יצמידו את הגג לדירות מסוימות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, והביא את המערער להגיש ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בפסק דינו, התמקד בפרשנות ההסכם בין הצדדים. הודגש כי כל הפחתה של הרכוש המשותף חייבת להיות מפורשת בחוזה, בהתאם לתקדימים משפטיים קודמים. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי ההסכם אכן כלל הוראה ברורה המתירה למערערת לצמצם את הרכוש המשותף ולצרף חלקים מסוימים לדירות ספציפיות. זאת, בהתבסס על לשונו של סעיף 11 להסכם, אשר העניק למערערת סמכויות דיספוזיציה נרחבות בנכס, תוך הבטחה כי המשיבים יקבלו שתי דירות וחלק יחסי ברכוש המשותף. בית המשפט פירש את הסעיפים הרלוונטיים בחוק המקרקעין ומצא כי שאלת הרכוש המשותף וזיקתו לדירות אכן חלה על פרק ו' לחוק האמור. עוד צוין כי ניתן מבחינה חוקית להצמיד את הגג לדירות ספציפיות, כל עוד הדבר אושר בחוזה. השימוש במילה "זכויות" בסעיף 11 לא נחשב משמעותי, והמוקד העיקרי היה בלשון החד-משמעית ששימשה לאורך כל ההסכם, שאפשרה למערערת לצמצם את היקף הרכוש המשותף. זאת ועוד, דחה בית המשפט את הטענה כי המשיבים דחו את תביעתם יתר על המידה, וקבע כי הנסיבות מצדיקות את השיהוי. בסופו של דבר פסק בית המשפט העליון לטובת המערערת, בקובעו כי יש לקבל את הערעור ולדחות את התביעה. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין של שתי הערכאות, בסך כולל של 2,500 ל"י. פסק הדין ניתן על ידי השופט בייסקי, והשופטים לנדוי וברנזון הסכימו עמו.