ת"א 53337/05

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה למחיקת כותרת, שנדחתה, ולבקשה נגדית להתגונן מתביעה שהגיש מוסד תובע נגד חברת ביטוח. התביעה נובעת מתאונת דרכים בה מעורב נפגע הזכאי לתגמולים על פי הסכם בין התובע לבין הנתבעים. על פי ההסכם, התובע מקבל שיפוי בשיעור של 55% בגין תגמולים המשולמים לנפגעי תאונות דרכים נפגעי עבודה. עם זאת, קיים סייג בהסכם הפוטר את הנתבעים מתשלום אם הנפגע מעורב בתאונת עבודה וחברת הביטוח היא המבטחת של מעסיקו. השאלה המרכזית היא האם הרכב שבו נהג הנפגע נחשב ל"רכב של מעביד", כהגדרתו בהסכם. הנתבעים טוענים כי הרכב, הרשום על שם הנפגע ואשתו, הוא למעשה רכב של מעסיק שכן החברה בה שניהם עובדים רשומה אף היא כמבוטחת על פי הפוליסה. מנגד, טוען התובע כי רישום הרכב אינו מעיד על בעלות וכי על בית המשפט לברר מיהו הבעלים "האמיתי" של הרכב. השופט מצדד בתובע וקובע כי רישום הרכב אינו מהווה ראיה חותכת לבעלות וכי מטרתו המסחרית של ההסכם היא לפשט הליכים ולתקנן את השיפוי. לפיכך, השופטת קובעת כי הרכב הינו בבעלותו האישית של הנפגע וכי התובע זכאי להחזר מהנתבעים כפי שנקבע בהסכם. כתוצאה מכך, בקשת הדחייה נדחית, והנתבעים נדרשים לכסות את הוצאות התובע, לרבות 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בצירוף ריבית ושכר טרחת הצמדה. התובע זכאי גם לפסק דין כמפורט בטופס התביעה.