ו"ע 169/08

תקציר

הערעור הוא על החלטת המשיב לדחות את בקשת המערערת לפיצוי לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות בגין מה שמכונה "דמי התאמה". המערער עבד באזור התעשייה ארז עד שהפסיק לעבוד ביולי 2004. לטענת המערער, עבודתו הופסקה על ידי מעסיקו עקב ההתנתקות. עם זאת, המשיב טען כי העסקתו של המערער הופסקה בשל מחלוקת משפטית בינו לבין מעסיקו על שכר מופחת, אשר הובילה את המערער להגיש תביעה ובסופו של דבר להגיע להסכם פשרה עם מעסיקו. המשיבה ביססה את החלטתה על כך שפיטורי המערערת נבעו מהמחלוקת המשפטית ולא מההתנתקות. במהלך הליך הערעור התברר גם כי בן דודו של המערער, שעבד אצל אותו מעסיק, קיבל דמי התאמה למרות שנסיבות חייו דומות לאלה של המערער. המערערת טענה כי מדובר באי שוויון ואפליה. עם זאת, בית הדין מצא כי נסיבות סיום ההעסקה אינן זהות וכי החלטת המשיב לאשר דמי התאמה לבן הדוד הייתה שגויה. בית הדין בחן את חומר הראיות וטען כי המשך עבודתו של המערער מעבר למועד הנקוב במכתב הפיטורים ונכונות המעסיק להמשיך ולהעסיקו מעידים כי מכתב הפיטורים אינו משקף את המציאות המצב. עוד נקבע כי חוסר שביעות רצונה של המערערת מתנאי השכר החדשים הוביל לסכסוך עבודה ולסיום העסקתו לאחר מכן, מה שאומר שהמערערת אינה יכולה להיחשב כ"עובדת לשעבר" כהגדרתה בחוק. זאת ועוד, בית המשפט הסכים עם עמדת המשיב כי אין לתקן טעות קודמת באישור דמי התאמה לבן דודו של המערער על ידי טעות נוספת בעניינו של המערער. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי החלטות המשיב מוצדקות, והערעור נדחה. המערער חויב לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים וניתנה זכות ערעור על ההחלטה.