ע"פ 2642/13

תקציר

גזר הדין המדובר מתייחס לעבירת מין שבוצעה בקטין על ידי מי שחי במערכת יחסים עם סבתו של הקורבן. לאחר תיקונים לחוק העונשין, הליך גזר הדין כולל שלושה שלבים: קביעת טווח הענישה ההולם, התחשבות בסטיות מהמתחם לצורך שיקום או שלום הציבור, וקביעת העונש בגבולות המתחם בהתחשב בנסיבותיו האישיות של העבריין. ערכאת הערעור החליטה שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי באשר לחומרת העבירה, שכן היא אינה כרוכה בסטייה ממדיניות הענישה המקובלת או בנסיבות חריגות. בית המשפט הכיר בחומרתן הקיצונית של עבירות המין בקטינים והדגיש את הצורך להגן עליהם, במיוחד כאשר העבירה מנצלת לרעה את התא המשפחתי. טווח הענישה ההולם נקבע בין חמש לשמונה שנים, שבית המשפט לא מצא עילה לשנותן. בית המשפט שקל גם את הערך החברתי שנפגע מהעבירה, שהוא אמונם של קטינים בבגירים הקרובים אליהם, וניצול הקשר המשפחתי לביצוע העבירה. כמו כן, בית המשפט בחן את נסיבותיו האישיות של העבריין, לרבות הודאתו, גילו, היעדר עבר פלילי וקשיי המאסר, תוך מתן משקל ראוי לגורמים אלה. בסופו של דבר, הערעור על הקלת העונש נדחה, שכן בית המשפט לא מצא עילה משכנעת להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.