רע"א 10933/04

תקציר

המקרה סובב סביב דייר מוגן שבית המלאכה שלו נהרס בשריפה. השוכר, שהמשיך לשלם דמי שכירות למשכיר גם לאחר השריפה, טען כי יש לשמור על זכויות הדיירות המוגנות שלו. בית משפט השלום פסק תחילה לטובת השוכר, אך על החלטה זו ערער המשכיר וערער שכנגד על ידי השוכר בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי פסק נגד השוכרים בקובעו כי זכויות הדיירות המוגנת שלהם פקעו עם הריסת הבניין וכי הסכמת המשכיר להריסה אינה חלה על הקרקע שהדייר שכר בנפרד. יתר על כן, בית המשפט פירש את הדין הרלוונטי כך שזכויות הדיירות המוגנת אינן חלות על קרקע פנויה. על החלטה זו הוגש ערעור נוסף לבית המשפט העליון, שדחה אף הוא את הערעור, תוך שהוא מסכים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לחוק ועם פקיעת זכויותיו של הדייר. עם זאת, בית המשפט העליון, שהכיר בנסיבות הבלתי צודקות, עודד את הצדדים להגיע להסדר פשרה. לאחר ניסיונות משא ומתן כושלים, בית המשפט, שסירב לקבל את הערעור, רשם את חובת המשכיר לשלם לשוכר 369,000 ₪, כולל ריבית והצמדה. סכום זה הוצע על ידי המשכיר כפשרה, ובית המשפט מצא כי אין זה ראוי להגדילו כדין. ההחלטה התקבלה מתוך הבנה כי פקעו זכויותיו של השוכר, אך גם בהתחשב בהתנהלותו המטעה של המשכיר ובעוול שנעשה לשוכר.