תאד"מ 28288-03-21

תקציר

התובע, שהיה ברשותו פוליסת ביטוח רכב בחברת הביטוח הנתבעת, הגיש תביעה לאחר שרכבו ניזוק בתאונה. עם זאת, שני הצדדים לא הסכימו על היקף הנזק ועלויות התיקון הנלוות. נקודות המחלוקת העיקריות היו האם יש צורך לתקן או להחליף חלקים מסוימים, ומספר הימים שבהם המכונית הייתה מושבתת לצורך תיקונים. השופט שקל בכובד ראש את הראיות שהציגו הצדדים, לרבות חוות דעת של שמאים מומחים וצילומים של הנזק. הם הגיעו למסקנה כי טענת התובע לעוגמת נפש אינה מוצדקת, שכן לא הוכחה אי התייצבותו של הנתבע לפגישה במוסך, ועוגמת נפש כזו אינה נפסקת בדרך כלל בתאונות קלות. עוד קבעה השופטת כי מספר הימים הסביר שבו הרכב היה מושבת הוא שלושה ימים, והורתה לנאשם לשלם 10,500 שקל עבור תקופה זו. באשר לעלויות התיקון, קבעה השופטת כי התובעת לא הצליחה להוכיח טענות מסוימות בשל היעדר ראיות מכריעות, דבר שיצר חוסר ודאות. באופן ספציפי, התובע לא הציג ראיות משכנעות לכך שחלקים מסוימים היו בלתי הפיכים וזקוקים להחלפה. מנגד, שמאי הנתבעת הצביע על כך שניתן לתקן חלקים פגומים מסוימים, וסילוק חלקים אלה על ידי התובעת הקשה על אימות הטענות. כתוצאה מכך, השופט הורה לנתבעת לשלם רק עבור הרכיבים שהוכרו במפורש לתשלום. השופטת התייחסה גם לבקשת התובע לתשלום שכר טרחת שמאי ושכר טרחת עדים, ופסקה 2100 ₪ עבור שכר טרחת עדים ו-1133 ₪ עבור שכר טרחת שמאות, לצד שכר טרחת עורך דין בסך 2664 ₪. לסיכום, השופטת קיבלה חלקית את תביעת התובע, והורתה לנתבעת לשלם סך של 15,177 ₪ בגין הנזק, בצירוף שכר הטרחה האמור, ועוד 587 ₪ אשר קוזזו שלא כדין על ידי הנתבעת. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 02/01/2023.