עת"מ 16222-04-19

תקציר

העתירה מערערת על החלטת לשכת עורכי הדין שלא להוסיף ציון לנבחנים שניגשו לבחינת ההסמכה בדצמבר 2017. העותרת טוענת כי ההחלטה פגעה בזכויותיה החוקתיות לחופש עיסוק ולשוויון, הייתה שרירותית והייתה צריכה להתבסס על חוות דעת חיצונית. המשיבה טוענת כי החלטתה הייתה סבירה והתבססה על חוות דעת פסיכומטרית פנימית, שלא מצאה ראיות לפגיעה בנבחנים בדצמבר 2017 בשל היעדר תוספת זמן. בית המשפט מצא כי העותר לא הוכיח פגמים כלשהם בהליך קבלת ההחלטות של המשיב. סביר היה שהמשיב יסתמך על חוות הדעת הפנימית, שהתבססה על נתונים אמפיריים, ועל כן התערבותו של בית המשפט במקרה זה מוגבלת. מסקנת חוות הדעת כי בחינת דצמבר 2017 לא גרמה לנבחנים פגיעה כלשהי בהשוואה לבחינות מאוחרות יותר, יחד עם שיקול דעתו של המשיב במתן ציונים נוספים, משמעה שבית המשפט אינו יכול להצדיק התערבות במקרה זה. זאת ועוד, החלטות המשיב בעניין בחינת ההסמכה מבוססות על שיקולים של אינטרס ציבורי והוראות דין, המגבילות את מרחב ההתערבות השיפוטית. לפיכך, העתירה נדחית.