בג"צ 4392/21

תקציר

העתירה שבפני בית המשפט ביקשה לערער על החלטה של בית דין דתי בעניין סכסוך חוזי. העותר טען כי שגה בית הדין הדתי פעמיים בפסק דינו, כאשר דן בתזה של טעות שהמשיב לא העלה ונתן סעד מחוץ לתנאי המחלוקת. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה. נקבע כי טענת הטעיה בדיני חוזים משמעה מטבעה טענת טעות, ומשכך טענת הטעות הייתה חלק מהמחלוקת שנדונה בבתי הדין הדתיים. יתר על כן, לבתי הדין הדתיים היה שיקול דעת ליתן סעד שלא נדרש במפורש אם הדבר נדרש למען הצדק, מה גם שהעובדות התומכות בטענת הטעות בוררו במהלך ההליך. בית המשפט דחה גם את טענת העותרת כי בתי הדין הדתיים החילו רק את הדין הדתי, וציין כי העקרונות המשפטיים שהוחלו בפסקי הדין חופפים למשפט האזרחי הכללי. מאחר שהעתירה לא הוכיחה אף אחת מהנסיבות החריגות המצדיקות את התערבותו של בית הדין בהחלטת בית הדין הדתי, היא נדחתה. העותר חויב לכסות את הוצאות המשיב ולשלם לאוצר המדינה.