עת"א 21230-03-10

תקציר

העתירה מערערת על החלטת ועדת השחרורים המיוחדת לאסירי עולם לדחות בקשה לשחרור על תנאי של עותר המרצה מאסר עולם בגין רצח. העותר טוען כי הוועדה לא נתנה משקל ראוי להמלצות פוזיטיביות בנוגע לשחרורו ממספר גורמים מקצועיים, וכי הוא עומד בקריטריונים לשחרור על תנאי לפי סעיפים 5 ו-9 לחוק שחרור על תנאי. הוא מדגיש את התנהגותו ללא דופי בכלא, את היעדר הדפוסים הפליליים ואת החרטה הכנה שלו. עם זאת, המשיב מדגיש את חומרת העבירה ואת הימנעותו של העותר מלעבור תהליכים טיפוליים או להפגין שינוי מהותי בהתנהגותו ובדפוסי חשיבתו. בית המשפט, לאחר ששקל את נסיבות העבירה, התנהגותו של העותר בבית הסוהר ודרישות השחרור על תנאי על פי החוק, מגיע למסקנה כי אין להתערב בהחלטת הוועדה. פסק הדין מדגיש את חומרת העבירה, לרבות המחשבה המוקדמת והמסוכנות הכרוכות בה, ומדגיש כי ככל שרמת המסוכנות גבוהה יותר, כך כבד הנטל על העותר להוכיח שינוי בהתנהגות. בית המשפט מקבל את קביעת הוועדה כי חוסר השתתפותה של העותרת בתהליכים טיפוליים והתמשכותן של חרדות מסוימות מצביעים על היעדר שינוי מהותי. בסופו של דבר, בקשת השחרור על תנאי נדחית.