ע"פ 21903-07-10

תקציר

המערער, עורך דין במקצועו, הורשע בשורה של סעיפים של שימוש לרעה בכספי לקוחות לתועלתו האישית. במסגרת הסדר טיעון הוא הודה במיוחס לו, שכלל גניבה בידי גורם מוסמך, קבלת כספים במרמה והוצאת שיקים ללא כיסוי. בית משפט קמא גזר עליו 45 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, קנסות ופיצויים לקורבנות. המערער ערער וטען כי בית המשפט לא נתן משקל מספק להודאתו באשמה, שיתוף פעולה עם הרשויות, נסיבותיו האישיות והמצוקה הכלכלית שהובילה למעשיו. עוד טען כי העונש אינו מידתי ולא הביא בחשבון את חוסר יכולתו לשלם במהלך מאסרו. עם זאת, המשיב הדגיש את חומרת העבירות, את מספר הקורבנות ואת סכום הכסף הרב הכרוך בכך, שרובו לא הוחזר. המשיב גם חלק על טענותיו של המערער בדבר סחיטה שהובילה למעשיו. ערכאת הערעור הסכימה עם המשיב ודחתה את הערעור, תוך שהיא מוצאת את עונשו של בית משפט קמא הולם ומאוזן, המשקף את חומרת העבירות ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער. בית המשפט הדגיש את הפגיעה שנגרמה לקורבנות ואת שמו הטוב של מקצוע עריכת הדין כדי להצדיק את העונש. ההודעה על ההחלטה התקבלה בנוכחות המעורבים ב-26 באוקטובר 2010.