ע"א 10782/03

תקציר

המחלוקת היא על הפעלת מסוף חקלאי ליצוא פרחים בשדה התעופה לוד. המסוף מופעל על ידי חברת אגרקסקו יצוא חקלאי תחת חוזה משנת 1987 עם רשות שדות התעופה. החוזה היה אמור לפוג במרץ 1998 אך כלל אופציה להארכה. בשנת 1996 הסכימו הצדדים בעל פה להאריך את החוזה עד שנת 2006. עם זאת, ההארכה מעולם לא אושרה על ידי מועצת רשות שדות התעופה או ממשלת ישראל, כנדרש בחוק. המשיבות, חברות פרטיות ליצוא פרחים, תבעו את הפעלת המסוף בהליך מכרזי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, והביא את אגרקסקו ואת רשות שדות התעופה לערער על ההחלטה. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט העליון היא האם הושג הסכם תקף להארכת חוזה ההפעלה בין אגרקסקו לבין רשות שדות התעופה. בית המשפט מוצא כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי לא היה הסכם הארכה מחייב. הראיות מראות כי אגרקסקו הייתה מודעת לכך שהחוזה לא הוארך באופן רשמי. בנוסף, הדרישה החוקית לאישור הממשלה לא התקיימה, ואישור מועצת רשות שדות התעופה, בהיותו תנאי פנימי, פוסל עוד יותר את ההארכה הנטענת. בעוד שאי אישור החוזה עשוי להיחשב כתנאי מתלה, אי עמידתה של הרשות בו אינה פוטרת אותה מהדרישה משום שהתנאי מחויב בחוק. יתר על כן, הארכת החוזה כפופה להסכמת שני הצדדים ואינה זכות בחירה חד צדדית של אגרקסקו. בית המשפט דן גם בהבחנה בין חוזה שאינו חוקי מראשיתו לבין חוזה שהופך לבלתי חוקי עם ביצועו ותחולת דיני חוזים פסולים בכל אחד מהמקרים. עם זאת, אין צורך להכריע כאן בסוגיה זו, שכן גם החלת דיני חוזים פסולים לא תוביל לתוצאה שונה. אגרקסקו כבר נהנתה מההארכה בפועל קרוב לשבע שנים ולא תינתן לה הארכה נוספת מעבר לתקופה שהורה עליה בית המשפט המחוזי. גם הערעור שכנגד בעניין הפעלת בית אריזה בתוך המסוף נדחה, שכן טענות המשיבים מבוססות על היעדר הארכה חוקית. לבסוף, בית המשפט מורה לאגרקסקו לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין לרשות ולמשיבים.