בש"פ 4537/08

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להסיר צו איסור פרסום על זהותו של רופא החשוד במתן תעודות רפואיות כוזבות במסגרת תיק הונאת ביטוח. המערער טען כי פרסום שמו יגרום לפגיעה חמורה בשמו הטוב ועלול לפגוע ביכולתו לעבוד כרופא. הוא טען כי האישורים הרפואיים המוזכרים בכתב האישום היו מזויפים או שניתנו לאחר בדיקות בפועל, ובכך הסביר את הצד שלו בסיפור. עם זאת, בית המשפט ציין כי המערער לא הסכים להציג את הודעתו במשטרה לעיונם. השופט הכיר בחשיבות השמירה על כבודו ושמו הטוב של אדם ובאהדה הבסיסית הטבועה בשמו הטוב של אדם. הם הכירו גם בזכות הציבור לדעת ובערכים הדמוקרטיים של חופש העיתונות והביטוי. נדונה המסגרת הנורמטיבית למקרים כאלה, לפי סעיף 70(ה1) לחוק בתי המשפט, תוך הדגשת הצורך למנוע נזק חמור. בית המשפט התייחס לפסקי דין קודמים ולצורך לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו, בהתחשב בגורמים כמו אישיותו של החשוד, מצבו המשפחתי, מקום עבודתו וחומרת העבירה. במקרה דנן, השופט סבר כי חששותיו של המערער אינם מבוססים דיים בשל סירובו לאפשר עיון בראיות. עוד ציינו, כי השימוש שעושה המחוקק במונח "חמור" מצביע על רף גבוה למהו נזק חמור. השופט ציין כי מעסיקיו של המערער כבר היו מודעים לחקירה וכי יש לכבד את חזקת החפות. בית המשפט דחה אמנם את הערעור והתיר למשיבים לפרסם את שמו של המערער, אך הציע כי על המשיבים לפרסם גם את תגובת המערער לצד כתב האישום ולעדכן את הציבור אם התיק נגדו ייסגר.