ת"א 52925-02-12

תקציר

הדיון נסוב סביב קבילות דוחות ביקורת קודמים כראיה להוכחת המלצות מבקר המדינה. למבקר המדינה, מוסד חוקתי, סמכויות נרחבות לבחון את פעילותן של רשויות המדינה ולהגיש דוחות במטרה לשפר את תפקודן. ההמלצות בדוחות אלה אמנם אינן מחייבות מבחינה משפטית, אך יש להן משקל משמעותי והן חייבות להישקל באופן סביר על ידי הגופים המבוקרים. מספר מנגנונים מבטיחים את יישום המלצות המבקר, ובהם פיקוח הכנסת, חשיפה פומבית של הדוחות והתערבות שיפוטית אפשרית. בתי המשפט הכירו בכך שהתנהלות בלתי סבירה של רשות עשויה להצדיק הן תביעות מנהליות והן תביעות נזיקין. השאלה המרכזית הנדונה היא האם הוראת הפסילה בסעיף 30 לחוק מבקר המדינה, שנועדה להבטיח ביקורת חופשית ויעילה, מונעת שימוש בדוחות אלה כראיה בהליכים משפטיים. לטענת התובעים, אין להחיל הוראה זו בעת בחינת יישום המלצות המבקר. המדינה, לעומת זאת, גורסת כי ההוראה היא מוחלטת. עם זאת, היא מכירה בכך שישנם חריגים, כגון בהליכים משמעתיים הקשורים ליישום המלצות. השופט מסכם כי הוראת הפסילה אינה שוללת הצגת דוחות ביקורת קודמים במקרים הקשורים ליישום המלצות. תכלית ההוראה - לאפשר ביקורת חופשית ויעילה - לא תושג על ידי מניעת שימוש בהמלצות כראיה במקרים כאלה. כמו כן, אי יישום המלצות המבקר עלול להצמיח תביעות נזיקין, ואין להגן על הגופים המבוקרים מפני הצגת נימוקיהם לאי יישומם. כך, השופט פוסק לטובת התובעים, ומאפשר הגשת דוחות ביקורת קודמים כראיות, תוך השארת מקום למחיקת חלקים מהדוחות שאינם רלוונטיים להמלצות. החלטה זו נועדה לקדם ביקורת שיפוטית אפקטיבית על יישום המלצות מבקר המדינה.