ע"פ 5918/99

תקציר

פסק דין זה עוסק במינוי סנגור ציבורי למערערים בשלושה מקרים שונים שבהם הייצוג שסיפק בא כוחם הנוכחי של המערערים לא היה יעיל, ובכך עיכב את הדיונים. בית המשפט מכיר בכך שמטרת הייצוג היא להבטיח את זכותו של הנאשם להליך הוגן ולגישה לצדק, ותכלית זו אינה משרתת במקרים אלה. למרות הוראת בית המשפט, עורכי הדין המייצגים את המערערים לא הגישו את הטיעונים הנדרשים ולא התייצבו לדיונים, דבר שגרם לעיכובים. בית המשפט מפרש את סעיף 18(ב) לחוק הסניגוריה הציבורית כחל במצבים אלה, גם כאשר המערער מיוצג באופן פורמאלי, שכן הייצוג הנוכחי לוקה בחסר מהות. הסניגוריה הציבורית נתפסת כפתרון אפשרי לסוגיות אלה, ומינויה יכול לסייע בהבטחת נגישותם של המערערים לעשיית צדק, במיוחד כאשר הם זכאים לסיוע משפטי אם יחפצו בכך. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי אין באפשרותו להטיל על המערערים סנגוריה ציבורית בניגוד לרצונם וכי כל מינוי חייב להתחשב בעמדות המערערים. לפיכך, יועברו התיקים בשניים מהתיקים לסנגוריה הציבורית, אשר תבחן את האפשרות למנות סניגור לאחר שמיעת עמדות המערערים. התיק השלישי יטופל על ידי עורך דין חדש, אשר חייב להגיש את המסמכים הנדרשים תוך 30 יום. ההחלטה מזמינה גם תגובות מצד עורכי הדין המעורבים והמערערים עצמם.