פר"ק 16956-09-11

תקציר

בית המשפט מצא כי טענת המבקשת כי יש להכיר בה כנושה מובטחת לא התקבלה. המבקשת ביקשה לקבל הדרכה האם היא זכאית לכספים מלקוחות חברה שסיפקה לה שירות פקטורינג, לאחר פירוק החברה. בית המשפט מצא כי העסקה בין המבקשת לבין החברה הייתה הסכם מימון מובטח במשכון, ולא עסקת רכישה. לפיכך, נדחתה טענת המבקשת כי היא בעלת החובות. עוד מצא בית המשפט כי טענת המבקשת כי החברה פעלה כנאמנה שלה בקרנות אינה מספקת, שכן הנאמנות לא נרשמה והכספים שהעמידה המבקשת לחברה היו מעורבבים עם קרנות אחרות של החברה. כמו כן, בית המשפט קבע כי זכותו של המבקש להתחקות אחר כספי הלקוחות אינה תקפה, שכן תשלומי הלקוחות הופקדו בקופת החברה ולא ניתן היה לזהותם. המבקש נמצא במעמד של נושה רגיל, ולא נושה מובטח, ולכן הבקשה נדחתה. המבקש חויב לכסות את הוצאות המשיבים, שכללו את המפרקים, שני בנקים שהגיבו לבקשה, בנק נוסף ועמותה.